noesisnoesis
מסגרות בהשוואה

האם אישיות משתנה לאורך חייך?

כן, בכיוון שרוב האנשים מוצאים מרגיע, ויותר לאט מאשר התחייבויות עזרה עצמית. הראיות הן לשינוי והן לקצב שלו הם יוצאות דופן.

האישיות משתנה לאורך הבגרות, באופן שיטתי ובכיוון צפוי. זהו אחד הממצאים המבוססים יותר בתחום, והוא סותר את שתי העמדות הפופולריות: שהאישיות מתקבעת כבר בתחילת הבגרות, ושאפשר לשנות אותה מן היסוד בעזרת מוטיבציה מספקת.

עקרון ההבשלה

מחקרי אורך גדולים ומטא-אנליזות מתכנסים לדפוס עקבי, בערך משנות העשרים ועד גיל העמידה ואילך:

  • מצפוניות עולה, בצורה החדה ביותר בשנות העשרים והשלושים.
  • נעימות עולה, באופן הדרגתי יותר, וממשיכה לעלות גם בגיל מבוגר.
  • נוירוטיות יורדת, במיוחד במהלך שנות העשרים והשלושים.
  • מוחצנות מראה תוצאות מעורבות: היבט הדומיננטיות החברתית נוטה לעלות, ואילו היבט החיוניות החברתית יורד.
  • פתיחות עולה במידה מתונה בבגרות הצעירה, ואחר כך יורדת לאט בגיל מבוגר.

המטא-אנליזה של Roberts, Walton ו-Viechtbauer, שכללה 92 מדגמי אורך, ביססה את הדפוס הזה, והוא נשמר גם במחקרים שבאו אחריה. הכיוון הוא אל מה שהחוקרים מכנים בשלות: יותר אחריות, יותר יציבות רגשית, יותר התחשבות. רוב האנשים, בממוצע, נעשים קלים יותר לחיות לצדם.

הדפוס מופיע בתרבויות שונות, וזו אחת הטענות לכך שמדובר בתהליך התפתחותי ולא רק בתוצר של הציפיות של חברה מסוימת.

שני סוגי היציבות

אישיות יכולה להיות יציבה בשני מובנים שונים, וההבדל ביניהם מסביר הרבה מהסתירות לכאורה בספרות המחקרית.

יציבות סדר הדירוג בודקת אם אנשים שומרים על מיקומם היחסי. אם בגיל 30 אתה מצפוני יותר מרוב בני גילך, האם בגיל 50 אתה עדיין מצפוני יותר מרובם? יציבות זו גבוהה: המתאמים על פני מרווחים של עשור נעים בדרך כלל בטווח של 0.5 עד 0.7, ויציבות סדר הדירוג עולה עם הגיל ומתייצבת איפשהו אחרי גיל 50.

שינוי ברמת הממוצע בודק אם האוכלוסייה כולה זזה. כאן פועל עקרון ההבשלה. כולם יכולים להיעשות מצפוניים יותר ובה בעת לשמור על הסדר היחסי ביניהם.

שני הדברים נכונים בו זמנית, ולכן "האישיות יציבה" ו"האישיות משתנה" הן שתי טענות נכונות על גדלים שונים.

מה מזיז אותה

הגיל עצמו, באמצעות דפוס ההבשלה שתואר לעיל.

תפקידים בחיים. כניסה לתעסוקה קבועה, לקשר רציני או להורות קשורה לעלייה במצפוניות וביציבות הרגשית. לפי תאוריית ההשקעה החברתית, דרישות התפקיד מכוונות את ההתנהגות, ושינוי התנהגותי מתמשך נרשם בסופו של דבר כשינוי בתכונה.

טיפול. המטא-אנליזה של Roberts ועמיתיו משנת 2017, שבחנה ניסויים קליניים, מצאה שינוי משמעותי בתכונות, במיוחד ירידה בנוירוטיות, כשההשפעות מופיעות בתוך שבועות ונשמרות ברובן במעקב. זהו אחד הממצאים הבולטים יותר בתחום: תכונות זזות בעקבות התערבות יותר ממה שהמסגור של תכונות מרמז.

מאמץ מכוון, במידה מתונה. מחקרים על שינוי רצוני מראים שאנשים שרוצים לשנות תכונה יכולים להזיז אותה, בתנאי שהמאמץ מופנה להתנהגויות קונקרטיות וספציפיות ולא לתכונה כמושג מופשט. הרצון להיות מוחצן יותר עושה מעט; התחייבות להתנהגויות חברתיות ספציפיות עושה יותר.

הקצב

גודלי האפקט של שינוי טבעי לאורך עשור הם בינוניים. השפעות הטיפול מגיעות מהר יותר, אך הן הגדולות ביותר בנוירוטיות וקטנות יותר בתכונות האחרות. שום דבר בספרות המחקרית אינו תומך בשינוי מהותי בתוך שבועות.

לכך יש השלכה מעשית לכל מי שעושה מבחן שוב. טעות המדידה ברוב הכלים רחבה מספיק כך שתזוזה של כמה נקודות בין העברה להעברה היא רעש. שינוי אמיתי בתכונה מתגלה לאורך שנים, כתזוזה שחורגת בהרבה מטווח הטעות. זו גם הסיבה שמבחן חוזר יחיד הוא דרך גרועה לזהות אותו, ושהשוואת ציונים שנמדדו בהפרש של חודש מלמדת בעיקר על המבחן ולא עליך.

הקריאה הנובעת מכך

ציון של תכונה הוא תיאור של המקום שבו אתה נמצא כרגע, ולא מאפיין קבוע. הוא יציב מספיק כדי שיהיה טעם למדוד אותו, וגמיש מספיק כדי שמדידה נוספת בעוד חמש שנים תהיה שאלה אחרת, ולא חזרה על אותה שאלה.

העמד למבחן

לקרוא על מדידה זה דבר אחד. לראות את הציון שלך מדווח עם המקור שלו, מדגם הנורמה שלו והמגבלות שלו זה דבר אחר. חינם לביצוע, ללא הרשמה נדרשת.

המשך לקרוא