noesisnoesis
מסגרות בהשוואה

ביוגרפיה וטמפרמנט: מה ההבדל?

מזג הוא חומר הגלם המבוסס ביולוגית שנראה כבר בינקות; אישיות היא מה שמתפתח מעליו דרך חוויה. ההבחנה אמיתית, והגבול מטושטש יותר ממה שספרי הלימוד מרמזים.

המונחים טמפרמנט ואישיות משמשים לעתים קרובות לסירוגין בשפת היומיום, וההבחנה ביניהם אמיתית, אף שמדובר בהבדל של מידה ולא בקו חד.

ההבחנה המקובלת

טמפרמנט מתייחס להבדלים בין־אישיים בעלי בסיס מולד בתגובתיות ובוויסות עצמי, הניתנים לצפייה כבר בשלב מוקדם מאוד בחיים ויציבים יחסית. תינוקות נבדלים זה מזה כבר מהשבועות הראשונים בעוצמת תגובתם לחידוש, בקלות שבה ניתן להרגיע אותם ובמידה שבה הם מתקרבים או נסוגים. הבדלים אלה קודמים לכל היסטוריה משמעותית של למידה, וזהו לב הטיעון שהם מולדים.

אישיות מתייחסת לדפוסים הרחבים והמפותחים יותר של חשיבה, רגש והתנהגות המאפיינים אדם בוגר. היא כוללת את הטמפרמנט כבסיס, אך מוסיפה את כל מה שנבנה מעליו: ערכים, אמונות, הסתגלויות אופייניות, זהות והאסטרטגיות שאדם פיתח כדי להתמודד עם התגובתיות שלו עצמו.

המטפורה הנפוצה ביותר היא שהטמפרמנט הוא חומר הגלם, והאישיות היא מה שהניסיון עושה ממנו.

מאין זה בא

תוכנית המחקר המודרנית מתחילה במחקר האורך של ניו יורק של Thomas ו־Chess בשנות ה־50, שעקב אחר תינוקות וזיהה 9 ממדי טמפרמנט, שקובצו מאוחר יותר לדפוסים של "קל", "קשה" ו"מתחמם לאט". עבודתו של Kagan על עכבה התנהגותית בשנות ה־80 הראתה שתת־קבוצה של תינוקות המגיבים בעוצמה לחידוש בגיל 4 חודשים נותרים מעוכבים יותר עד גיל ההתבגרות, עם הבדלים פיזיולוגיים מדידים.

המודל של Rothbart, כיום המשפיע ביותר, מצמצם את הטמפרמנט ל־3 גורמים רחבים: דחף פעולה (surgency) או מוחצנות, רגשיות שלילית ושליטה מכוונת. מודל ה־EAS המוקדם יותר של Buss ו־Plomin הציע רגשיות, פעלתנות וחברותיות.

היכן הקו מיטשטש

ההבחנה החדה נתקלת בקשיים בשני הקצוות.

ממדי התכונה של מבוגרים דומים מאוד לממדי טמפרמנט שהתבגרו. דחף הפעולה של Rothbart מקביל למוחצנות, הרגשיות השלילית לנוירוטיות והשליטה המכוונת למצפוניות. אלה 3 מתוך חמשת הגדולים (Big Five) עם תווית התפתחותית שונה. אם תכונות של מבוגרים הן במידה רבה טמפרמנט מפותח, הקטגוריות אינן מתארות דברים שונים, אלא את אותם דברים בגילים שונים.

גם אומדני התורשתיות אינם מפרידים ביניהם. הן הטמפרמנט והן תכונות האישיות של מבוגרים מראים תורשתיות בטווח של 40 עד 60 אחוז; הטמפרמנט אינו ביולוגי באופן ייחודי, והאישיות אינה נלמדת באופן ייחודי.

והטמפרמנט אינו קבוע. התינוקות המעוכבים של Kagan נטו יותר להפוך למתבגרים מעוכבים, אך חלק ניכר מהם לא. טמפרמנט מוקדם משנה את הסיכויים; הוא אינו קובע את התוצאה.

מדוע עדיין כדאי לשמור על ההבחנה

גם כשהיא מטושטשת, היא מועילה.

היא מסבירה מדוע שינוי אפשרי אך איטי. אם חלק ממה שאתה נאבק בו היה קיים עוד לפני שהייתה לך השפעה כלשהי עליו, מאמץ מוביל לתזוזה הדרגתית ולא לטרנספורמציה, וציפייה לטרנספורמציה היא דרך טובה להסיק בטעות ששום דבר אינו משתנה.

היא גם מפרידה בין תגובתיות לבין ויסות, ששפת היומיום מערבבת ביניהם. לשני אנשים יכולה להיות אותה עוצמת תגובה רגשית, והם יכולים להיבדל מאוד במה שהם עושים איתה. את השני ניתן לאמן הרבה יותר מאשר את הראשון, והתערבויות המכוונות לוויסות ולא לתגובתיות הן אלה שיש להן ראיות טובות יותר.

במונחי מדידה

כלים למבוגרים מודדים אישיות, לא טמפרמנט. הערכת טמפרמנט נעשית באמצעות כלים לתינוקות ולילדים, לעתים קרובות באמצעות דיווח הורים או תצפית, ואינה ניתנת להעברה למבוגרים.

מה ששאלון למבוגרים קולט הוא המצב הנוכחי של מערכת בעלת יסודות מולדים, שעליה הצטברו עשרות שנים של היסטוריה. לכן מומלץ לקרוא ציון תכונה כתיאור של המקום שבו אתה נמצא כעת: אינפורמטיבי, יציב במידה בינונית, ולא קביעה לגבי מה שהיה בלתי נמנע.

העמד למבחן

לקרוא על מדידה זה דבר אחד. לראות את הציון שלך מדווח עם המקור שלו, מדגם הנורמה שלו והמגבלות שלו זה דבר אחר. חינם לביצוע, ללא הרשמה נדרשת.

המשך לקרוא