noesisnoesis
מסגרות בהשוואה

ביג פייב מול MBTI: מה באמת שונה

הם מודדים חלקית את אותם דברים. ההבדל אינו באילו תכונות הם כוללים אלא במה הם עושים עם המספרים - והבחירה אחת זורקת מידע שהשנייה שומרת.

השוואות בין ה-Big Five לבין ה-MBTI הופכות בדרך כלל לוויכוח על אמינות. בכך מדלגים על העובדה המעניינת יותר: בשלושה מתוך ארבעה ממדים, שני הכלים מודדים תחומים חופפים באופן מובהק. מה שמבדיל ביניהם הוא מה שקורה לציונים לאחר מכן.

היכן הם חופפים

מחקרים מתאמיים הממפים את ה-MBTI על מודל חמשת הגורמים מוצאים קשרים משמעותיים:

  • מוחצנות-מופנמות מתאים במידה רבה למוחצנות ב-Big Five.
  • חישה-אינטואיציה מתאים באופן משמעותי לפתיחות לחוויות.
  • חשיבה-רגש מתאים באופן משמעותי לנעימות.
  • שיפוט-תפיסה מתאים באופן משמעותי למצפוניות.

ארבעה ממדים, ארבע התאמות. ה-MBTI מודד למעשה ארבעה מתוך חמשת התחומים, בניסוח פריטים שונה.

היכן הם נבדלים

הממד החמישי החסר. ל-MBTI אין ממד המקביל לנוירוטיות, כלומר ליציבות רגשית, לנטייה לחרדה, לעצבנות ולמצב רוח ירוד. זו אינה השמטה מקרית; Myers ו-Briggs ראו בטיפוס העדפה, ואין קוטב עדיף של נוירוטיות.

ההשמטה חשובה משום שנוירוטיות היא המנבא היחיד העקבי ביותר בכל ספרות האישיות לתוצאות בבריאות הנפש, לשביעות רצון בזוגיות, לשביעות רצון בעבודה ולבריאות הגופנית. כלי שמשמיט אותה שותק לגבי התכונה שלה ההשלכות המתועדות ביותר.

קטגוריות לעומת ממדים. ה-Big Five מדווח על חמישה ציונים רציפים, שכל אחד מהם מבוטא כמיקום בהתפלגות עם טווח טעות מוצהר. ה-MBTI מדווח על אחד משישה עשר טיפוסים.

חלוקה של משתנה רציף לקטגוריות בנקודת חיתוך מאבדת מידע ויוצרת חוסר יציבות מלאכותי. שני אנשים שקיבלו ציון 49 ו-51 באותו סולם אינם ניתנים להבחנה; מערכת הטיפוסים מקצה להם אותיות מנוגדות וזהויות שונות בנות ארבע אותיות. זהו המנגנון שמאחורי בעיית הסיווג במבחן חוזר של ה-MBTI, המתועדת היטב: הציונים הרציפים יציבים במידה סבירה, ומה שזז הוא הסיווג.

בסיס הראיות. מודל חמשת הגורמים נגזר באופן אמפירי, באמצעות מחקרים לקסיקליים וניתוח גורמים בשפות רבות, ושוחזר באופן בלתי תלוי במשך ארבעה עשורים. הטיפולוגיה של Jung נגזרה מתצפית קלינית ולא נבנתה מנתונים. ייתכן ששניהם לוכדים משהו אמיתי; רק אחד מהם נבדק בדרך שהשאלה מחייבת.

למה כל אחד מהם טוב

החוזקה האמיתית של ה-MBTI היא ככלי להנחיה. הוא מעניק לצוות אוצר מילים משותף ולא מאיים לתיאור הבדלים בסגנון עבודה, ואין טיפוס שרע להיות. מנחים מוצאים זאת שימושי, והתועלת הזו אמיתית בין אם הטיפוסים הם קטגוריות טבעיות ובין אם לא.

החוזקה של ה-Big Five היא המדידה. אם אתה רוצה ציון שאפשר להשוות אותו למדגם נורמה, שאפשר לציין את הטעות שלו, ושאפשר לבדוק את הקשר שלו לתוצאות, זה מה שמודל חמשת הגורמים מספק.

השימושים שמכניסים אנשים לצרות הם אלה ששואלים את הנגישות של ה-MBTI ואז מתייחסים לפלט כאל מדידה: גיוס, קידום, שיבוץ לצוותים, כיוון קריירה. המו״ל ממליץ במפורש שלא לעשות בדיוק את אלה, והראיות תומכות במו״ל.

אם אתה רוצה לראות את ההבדל במו עיניך

ההשוואה הופכת למוחשית כשאתה ממלא כלי Big Five ובוחן מה הדוח נותן לך: חמישה ציונים רציפים במקום תווית, אוכלוסיית ייחוס מוצהרת, ופירוט מפורש של מידת הסטייה האפשרית של המספר. מבחני ה-Big Five בקטלוג מציינים את הכלי המפורסם שהם מיישמים, את מחבריו ואת שנת פרסומו: המידע שמאפשר לך לבדוק כל זאת בעצמך.

העמד למבחן

לקרוא על מדידה זה דבר אחד. לראות את הציון שלך מדווח עם המקור שלו, מדגם הנורמה שלו והמגבלות שלו זה דבר אחר. חינם לביצוע, ללא הרשמה נדרשת.

המשך לקרוא