האם אתה חי בעבר או רודף אחר החדש

לא, והדוח נכתב כדי להימנע מלרמוז כך, מה שדורש קצת זהירות כי כל דבר אחר בנושא הזה כן רומז כך. פתיחות לדברים חדשים נתפסת כמעלה, והיאחזות בדברים מוכרים כמחסור באומץ. שני הקצוות יודעים משהו אמיתי. קצה אחד יודע שרוב הדברים החדשים גרועים מהדבר שכבר מצאת. השני יודע שאי אפשר לדעת מה טוב בלי לנסות אותו. אף אחד מהם אינו טועה.

זה אומר שאתה משתמש בשניהם. האם זה שיקול דעת תלוי במשהו שהחידון לא יכול לראות: האם אתה בוחר את הקצה שמתאים למצב, או את הקצה שמתאים לאיך שאתה מרגיש היום. הבדיקה השימושית היא האם אתה יכול לציין זמן שבו עשית ההפך ממה שהיה בא לך לעשות.

לא, ושני הדברים נפרדים כל הזמן. המבחן ההוא שואל באיזה זמן דקדוקי הקשב שלך נמצא כשדבר לא דורש אותו. זה שואל האם הידוע-כבר מושך אותך יותר מהבלתי-מנוסה, וזו שאלה של טעם. מישהו יכול לרדוף אחרי חוויות חדשות ללא הרף ועדיין לבלות את רוב השבוע שלו בהשמעה חוזרת של שיחה מלפני ארבע שנים.

זה קרוב אליו ולא הוא. זה כלי אמיתי, עם מדגם מאחוריו, והוא שואל על תיאבון לעוצמה וסיכון. זה משחקי, נכתב על ידינו, ושואל שאלה צרה ושקטה יותר על המוכר מול הבלתי-מנוסה, שכוללת הרבה אנשים שרוצים דברים חדשים ולא רוצים שאף אחד מהם יהיה מסוכן.

כי בשאלה הזו כמעט כולם ממקמים את עצמם מעט לכיוון הקצה החדש, כי זו התשובה שאנשים מאשרים. שבע נקודות נותנות מרווח להטות מבלי להתחייב לקיצוניות, וזה הופך את המרחק מהאמצע לקריא, וזה החלק ששווה לראות.

כן, ויותר ממה שהיית מצפה, מפני שזה נע יחד עם הנסיבות ולא רק עם המזג. ילדים קטנים, עבודה תובענית, מחלה במשפחה: כל אחד מהם יכול לדחוף אדם שמחפש חידושים באופן חזק אל הקצה השני למשך שנים. אם התוצאה שלך לא תואמת את איך שאתה חושב על עצמך, השאלה היא לאיזו גרסה של החיים שלך התייחסת בתשובות.